פסק-דין בתיק עפ"ת 25265-03-12

בפניי ערעור על גזר הדין שניתן על ידי כב' השו' וישקין סגנית נשיא, בתיק תעבורה 6647-07-10 מיום 1.2.12 במסגרתו נגזר עונש כדלקמן:

קנס בסך 2,500 ש"ח;

פסילה בפועל לתקופה של 3 שנים;

מאסר בן 16 חודשים, מתוכם 6 חודשים בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, או תחת השפעת משקאות משכרים או סמים או סירוב לבדיקת שכרות או נהיגה בזמן פסילה.

הופעל מאסר על תנאי בן 3 חודשים מתיק פ"ל 1280/07 בימ"ש תעבורה רמלה מיום 25.6.08 שירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל במסגרת גזר דין זה.

סך הכל ריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות 6 חודשי מאסר.

בנימוקי הערעור נטען:

1.         עונש פסילה לתקופה של 36 חודשים ועונש המאסר שגזר בית משפט קמא הינו בלתי סביר בנסיבותיו המיוחדות של המערער.

2.         בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לאמור בתסקיר קצין המבחן, שהמליץ על עונש חינוכי והרתעתי אשר יחדד למערער את גבולות החוק והמלצת קצין המבחן הינה הטלת שירות לתועלת הציבור בהיקף 300 שעות.

3.         בית משפט קמא לא נתן דעתו לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער ובכלל זה היות ואשתו חולה במחלת סכיזופרניה, נכה, המקבלת קצבה חודשית מהביטוח הלאומי בגין כך, וכן טיפולו של המערער באביו הקשיש.

4.         טעה בימ"ש כשהשית מאסר בפועל מבלי שיוחסה למערער רשלנות, המודעות בכתב האישום בניגוד להוראה 22 ג' לחוק העונשין דהיינו בעבירה של אחריות קפידה, אין להטיל עונש מאסר אלא אם כן הוכחה מחשבה פלילית או רשלנות.

5.         על פי העובדות, ביום 10.7.10 נהג המערער ונמצא בליטר אוויר נשוף ריכוז אלכוהול 470 מק"ג בניגוד לסעיף 62(3) ו- 64ד'(א) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה בצירוף עם סעיף 169א' לתקנות התעבורה.

            בגין כתב אישום זה נשפט המערער בהיעדר התייצבות ונגזרו עליו פסילה בפועל בת 48 חודשים, פסילה על תנאי בת 6 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 2,500 ש"ח.

            המערער הגיש בקשה לביטול פסק דין. בגין כך הועבר התיק לכב' סגנין הנשיאה השופטת וישקין והדיון התקיים בפניה. המערער הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום, נשלח לקצין מבחן ובסופו של יום, נגזר עונשו כאמור ברישא לפסק הדין.

            טענת ב"כ המערער הינה, כי לא היה בסמכותו של בית משפט לגזור עונש חמור מזה שנגזר על ידי מותב אחר באותו בית משפט ובמסגרתו לא הוטל מאסר בפועל.

6.         ב"כ המערער הפנה את בית המשפט לע"פ 1389-11-07 מחוזי מרכז, במסגרתו קבע בית משפט (כב' השופט א. יעקב), אשר קבע: " מבחינת מראית פני הצדק אין זה ראוי שהענישה, לאחר שמיעת ראיות, תהיה חמורה יותר מהענישה שנגזרה על המערער מחמת אי התייצבותו לישיבת ההוכחות בפעם הראשונה. גזירת הדין באופן כזה, יש בה כדי להרתיע נאשמים פוטנציאלים מלנהל הוכחות, כאשר זוהי זכות יסוד מסמכויותיהם."

7.         לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית, בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).